<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג חי"א</h1>
<h2>דף לד:</h2>
אין אלמנ' גובה כתובה מן היתומים בלא שבועה ונמנעו מלהשביע' לפי שאינה מדקדקת על עצמה והתקינו שתהא אלמנה נודר' ליתומי' בבית דין ומשביעין אותה חוץ לבית דין על גביית כתובתה פי' או נודרת בבית דין או נשבעת חוץ לבית דין. פרש"י נודרת בבית דין כלומר יאסרו כל פירו' שבעולם עלי אם נהנתי מכתובתי אבל אין משביעין אותה בבית דין שהשבועה של בית דין חמורה באנקוטי חפצא אבל משביעין אותה חוץ לבית דין שהוא מדרבנן והשבועה היא בקללת ארור ואין עונשה כל כך מרובה. וכתב ר"י והאידנא נהגו להשביעה בבית דין וכל שכן גרושה כי פשוט שם שאפילו למאן דאמר אין משביעין את האלמנה משביעין את הגרושה. ועוד פשוט ודוקא שלא נשאת בזמן גבייה אבל נשאת אין מדירין אותה ואינה גובה כי יפר בעלה הנדר אבל לא נשאת אף על פי שנשאת אחר כן אין הבעל מפר בקודמין וכבר אמרנו כי האידנא נהגו להשביעה ואין הבעל יכול להפר זה ואם פטרה בעלה שנתחייב בכתובתה משבועה באי זה ענין היא פטור' כדין מושיב אשתו חנונית. וכת' רבינו משה שאם נשאת קודם שתשבע הרי זו נשבעת אחר נשואין אבל אינה נודרת שמא יתיר הבעל ואומר רבי יצחק כי נדר על דעת רבים יועיל בזה גטין.
<h2>דף נ:</h2>
מזון האשה והבנות אינן נגבין ממשעבדי כי אם מבני חרי ואף על גב דכמאן דכתיבי דמו והן תנאי בית דין דוק' לגבי בני חרי. ומשעבדי כלומר משועבדי[ם] מחיים כגון מתנת בריא ומכירה מזה אינן נגבין אבל ממתנת שכיב מרע נגבין כמו מבני חרי כאשר כתבתי למעלה ואם קנו מידו במזונות אשתו שגובה מנכסים משועבדים ובשבועה כמו שגובה כתובתה אבל בבתו אפילו קנו מיניה כגון שגירש אשתו והחזיר' וקנו מיניה לזון בתו אינו גובה ממשעבדי דחיישינן לצררי. גטין בתרא. בנות אינן נזונות בתנאי כתובתה אלא לאחר מיתת אביהן כתובות. למזון הבנות לא יגבו משבח שהשביחו נכסים לאחר מיתה ולא בראוי כבמוחזק. והבנות נזונות בנכסי האב כלומר מה שירשו אחיהן מאמן בתרא. הבנות נזונות על הבנים ולא על הבנות פי' מי שמת ולא הניח בנים אלא בנות קטנות וגדולות לא נאמר יזונו הקטנות עד שיבגרו אלא חולקות מיד בשוה ובדיני יתומי' תמצאנו בתרא. מי שמת והניח אלמנה ובתו אלמנתו נזונת מנכסיו ד(ב)אף על גב דבעלמא אמרינן דבעל כלוקח ולא היה לה לזון מנכסים משועבדים דוקא בעלמא משום פסידא דידיה הכא שויה רבנן כיורש משום פסידא דאלמנה בתרא.
